<h1>כל בו הלכ' ראש השנה סימן ס"ה</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ונהגו לחזר אחר שליח צבור ראוי והגון ורצוי לרוב אחיו בתפלות ימים אלו. והטעם, לפי שמוציא את הרבים ידי חובתן אם ירצו, ולפיכך הדין נותן שיהיו מחזירים אחר איש שלם ובעל מדות הגונות וטובות, ורצוי את הרבים, כי אפילו בשאר ימות השנה כשמעמידים חזן על הצבור להתפלל עליהם, צריך שיעמידוהו ראוי והגון, כי התפלה נקראת עבודה, כמו שדרשו גבי דניאל תפלות כנגד תמידין תקנום. על כן צריך שיתן האדם אל לבו כשהוא מתפלל, כנגד מי הוא מתפלל, כמו שדרשו בברכות. ולרוב מעלות התפלה אמרו ז"ל אין להקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של תפלה. ודרשו במדרש עיר קטנה ואנשים בה מעט. עיר קטנה, זו היא בית הכנסת. ואנשים בה מעט, זו צבור. ובא אליה מלך גדול, זה הקדוש ברוך הוא. ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו, זה שליח צבור.
וכתב רב האי גאון להתענות בב' ימים של ראש השנה, כך אנו רואין יפה שלא להתענות, שכך אמרו פרנסי הדור הראשון לישראל בראש השנה אכלו משמנים ושתו ממתקים, שעשרת ימים אלו ימי תשובה מקרו, ימי צום לא מקרו, אלא להתפלל ולהתחנן (ולהתענות) [ולהתוודות] ולעמוד בתחנונים ולחזור בתשובה. ובירושלמי במסכת תענית בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וחולו של מועד וחנוכה ופורים. ואומר הר"מ [נ"ע] שגאון אחד אמר לו, הלואי שיהיו מתענין בב' ימים של ראש השנה, אבל הוא כתב בתשובה אחרת האוכל לשם שמים תבא עליו ברכה, וכן המתענה לשם שמים תבא עליו ברכה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש, מרוב אכילה ושתיה. יתברך באלהי אמן. והוא היה רגיל להתענות בהן. ובשבת שבעשרת ימי תשובה, לא היה מתענה.
